החלטה בתיק ע"פ 6311/04

השופטת ע' ארבל:

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים ר' אבידע, ב' אזולאי, ח' עמר).

            המערער הורשע, לאחר ניהול פרשת הוכחות, בשלוש עבירות של מעשה מגונה ובשתי עבירות אינוס, בניגוד לסעיפים 348(א) ו- 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - החוק).

מדובר באירוע אחד בו, בהיותו נהג מונית, הסיע המערער במסגרת עבודתו את המתלוננת שהיתה אז נערה כבת 16, לביתה. בעת עצירת המונית לפני הרמזורים ביצע בה מעשים מגונים, נגע בחזה, אחז בראשה, נישקה בפיה והחדיר את לשונו לתוך פיה. לאחר מכן משך את מכנסיה ואת תחתוניה ושפשף את אבר מינה בידו. בהמשך הנסיעה עצר את המונית במקום חשוך והחדיר את אצבעותיו לאבר מינה, הוריד את ראשה לכיוון אבר מינו וביקש ממנה לגעת בו ומשסירבה שב והחדיר פעם נוספת את אצבעו לתוך אבר מינה. המתלוננת שבה והפצירה בו שיסיעה לביתה ובהגיעו סמוך לביתה, בטרם ירדה מהמונית, שב והחדיר פעם נוספת את שתי אצבעותיו לתוך אבר מינה.

המערער הורשע בביצוע המעשים במתלוננת שלא לרצונה ותוך שימוש בכוח וניצול חוסר יכולתה להתנגד לו בהיותה עמו ביחידות במונית. בית המשפט המחוזי גזר עליו מאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים בניכוי תקופת מעצרו וכן מעצר על תנאי לתקופה של 24 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו כל עבירת מין שהיא פשע. 

2.         הערעור הוגש לכתחילה נגד הכרעת הדין וצומצם לערעור נגד חומרת העונש. ב"כ המערער הדגישה בטיעונה כי מדובר במסכת אירועים קצרה במהלך נסיעה במונית, כאשר מעשיו לא היו מלווים באלימות וללא החדרת אבר המין. המעשים אירעו לפני 6 שנים. המערער היה נתון במעצר בית משך שלושה חודשים ומעולם לא ריצה מאסר מאחורי סורג ובריח. לדבריה, המערער הינו אדם חיובי ששירת בצה"ל שירות קבע במשך 23 שנים. הוא אב לשישה ילדים ואשתו אינה עובדת. מצבה הכלכלי של המשפחה קשה, לא ניתן כמעט לשמור על המסגרת המשפחתית ויש מקום אפוא להקל עמו ולו גם במספר חודשים מועט, על מנת לאפשר לו לשוב לביתו ולסייע בשיקום משפחתו וילדיו שחלקם משרתים בצבא.

3.         ב"כ המשיבה ביקש שלא נתערב בעונש שהושת והפנה לתסקיר הקרבן ממנו עולה כי המתלוננת, המשרתת כיום בצה"ל, נפגעה רגשית באופן קשה ביותר. כפי שפורט בהרחבה בתסקיר, בתקופה הסמוכה לאחר האירוע היא סבלה מסיוטים ומנדודי שינה, נאלצה לעזוב את ספסל הלימודים, בילתה שנה בחוסר מעש עד גיוסה לצה"ל ופיתחה הפרעות אכילה שגרמו לה סיבוכים בריאותיים. המתלוננת אף סירבה לקבל כל פיצוי מהמערער, הגם שחלפו מספר שנים מאז האירוע. לדבריו, חרף העובדה שהיא מרוצה בשירותה הצבאי, חלק מההשפעות הרגשיות וההתנהגותיות ממשיכות להתקיים והיא זקוקה לטיפול שבלעדיו תתקשה להתמודד עם מצבה.

4.         שמענו את טיעוני הצדדים, עיינו בחומר שצורף ובתסקירי שירות המבחן, הן למתלוננת והן לנאשם. לא מצאנו כי יש להתערב בעונש שהושת. מסכת המעשים המיניים שביצע המערער במתלוננת היא קשה וחמורה ופגיעתם במתלוננת גדולה. חומרה נוספת לדברים יש בכך שמדובר בנהג מונית הנותן שירות לציבור, אליו פנתה המתלוננת במטרה להגיע לביתה בשעת לילה ובמקום להביאה למחוז חפצה, המערער הביאה למקום חשוך וביצע בה את המעשים הקשים, כפי שפורטו. מדובר בקטינה תלמידת בית ספר תיכון שהמעשים השאירו בה חותם קשה שממנו לא התאוששה עד היום.

            לא התעלמנו מעברו הנקי של המערער, משירותו רב השנים בצה"ל ובעיקר ממשפחתו הנמצאת במצוקה, אליה מבקש הוא לחזור. המערער החל לרצות את עונשו בחודש יולי 2004 וכפי שנמסר לנו, ועדת השחרורים סירבה להפחית מעונשו והוא אמור להשתחרר רק בחודש אוגוסט 2006. לא ראינו הצדקה להתערב בעונש שהוטל, אשר בקביעתו נלקחו בחשבון כל הנסיבות לחומרה ולקולא, כמו גם חלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות ועד ליום גזר הדין, תקופה של כארבע שנים, עובדה שניתן לה משקל לקולא בגזירת הדין. במכלול השיקולים, כשבראשם השיקול הציבורי המחייב הרתעת עברייני מין בפועל ובכוח, לא ראינו להקל בעונש ולו גם לתקופה קצרה ביותר.

            הערעור נדחה.  

          ניתן היום, כ"ב בחשוון תשס"ו (24.11.2005).

          ש ו פ ט ת                         ש ו פ ט ת                         ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: